Dec 17 2010

שקט פנימי

Published by at 16:16 under ביקורת מסעדות

זה נכון מה שאומרים, אין כמו אוכל ניחומים. זה שבועות ארוכים ומייגעים בהם אני שוקדת מסיבה שאינה ברורה למערכת (מערכת העצבים שלי) על קורס חשבון אינפינטסימלי 1 באוניברסיטה הפתוחה. אתמול, לאחר הרבה התחבטויות מדוע אני עושה את זה בכלל, רגשות אשם, כעס, בכי ומעט מאוד למידה ניגשתי למבחני האמצע הידועים לשמצה. אחרי שהייה קצרצרה בחדר המבחן נכנעתי לקאנטור, ויירשטראס וקושי ויצאתי בחפזון מחדר הבחינה.

כנראה שידעתי מראש שכך יהיה כאשר קבעתי דווקא לאותו ערב להגיע למסעדת קפה בוגרשוב להתרשם מהתפריט החדש. בדרך למרכז תל אביב, כשמחשבותי טרודות בעתידי המתמטי ובשאלות קיומיות אחרות שמתי לב לחנות פרלינים קטנה ברחוב אבן גבירול. נכנסתי לחנות ובחרתי לי את הטעם האהוב עלי, שוקולד עם קרם מנטה. התענגתי בחרש על אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר עבורי בעולם הזה – השוקולד והחלטתי להניח למחשבות הגורליות אודותי ואודות פונקציות רציפות במידה שווה ולהנות מהערב הטעים שעוד מצפה לי.

את רחוב בוגרשוב למדתי להכיר היטב מהתקופה שבה גרתי בסמיכות לרחוב. כשפתחו את קפה בוגרשוב הנחתי שמדובר בעוד בית קפה מבין רבים שכבר שוכנים ברחוב, שימיו ספורים. בינתיים עברו כבר חודשים רבים וקפה בוגרשוב הספיקו לחדש את התפריט שלהם ולסגור לחורף את המרפסת. לארוחה הגעתי עם אהוב ליבי למקרה שאם האוכל לא ינחם הוא יוכל להשכיח ממני את המבחן הארור. התיישבנו במסעדה  החמימה מול תמונת פסיפס של החתול הכחול של המסעדה (אותו חתול של מסעדת הנרייטה סולד, האחות הבוגרת) ולצד חלון המשקיף על המרפסת והרחוב. את המרפסת קישטו בנורות חג המולד כנראה לכבוד התיירים שכבר התחילו לנהור לתל אביב בשל חופשת כריסמס.

האוכל בקפה בוגרשוב הצליח להפתיע. מנה בנאלית של חציל בטחינה הפכה לטעימה במיוחד כשהוסיפו לה פרוסות גדולות של בצל לבן מטוגן. מנה ראשונה נוספת שהזמנו היתה סינייה בשר – מנה של בשר טחון מעל מצע של עגבניות חתוכות שטבעו בים של טחינה. המנה היתה טובה, העגבניות היו לרגע מתאימות ולרגע לא קשורות למנה.


אגב, הוא שתה טובורג במבצע של עשרה שקלים ואני כוס יין הבית שהצליחה לסחרר א­ותי בקצת ולהצליח להשכיח ממני צרות אקדמאיות. כשהגיעו המנות העיקריות כבר היינו כמעט שבעים ובכל זאת הלכנו על שתי מנות בשריות. אחת בהמלצת המלצרית – קבב טלה עם הפתעה נחמדה בפנים – טחינה ירוקה ועל מצע של אורז. הקבב היה מצוין האורז היה קצת פשטני. אני הזמנתי מסיבה לא מובנת ולא מתאימה לי כלל – שניצל שהתברר כנתח די רציני של חזה עוף ופירה. הפירה היה מצוין, השניצל דקיק וחביב אבל מעט גדול מדי לטעמי.


אכלנו לאט ומעט ודברנו הרבה. נחתי, היה לי טוב ונעים. חשבתי על דברים אחרים. שתיתי מהיין, וחייכתי אליו. הרגשתי שלווה וטוב על הלב. אחרי הרבה זמן שדברים בי כל הזמן בוערים, אחרי תקופה לוחצת של משימות מתמשכות ואחריות כבדה, הרגשתי שם, ליד החלון ומולו שקט פנימי. סיימנו את הארוחה עם שתי מנות אחרונות אופייניות לנו, הוא עם מוס גבינה פירורים אותו טרף ברגע  ואני עם כוס מוס – עוגת מוס שוקולד סמיכה ונחמדה, לא מלהיבה יותר מדי אבל בהחלט סוף מתוק לארוחה טובה.

יצאתי מהמקום מנוחמת, מעט שיכורה, בחוץ היה קר, ואנחנו החלטנו להמשיך את הלילה לעוד רגעים טובים.

One response so far

One Response to “שקט פנימי”

  1. ury הגיב:

    Very well written!

כתיבת תגובהלהגיב על ury

This is a blog At.CorKy.Net