אוק' 16 2009
הלאה לקמפוס!
ביום ראשון הקרוב למרבה הפלא אני לא מתחילה שנת לימודים חדשה.
אחרי שלוש שנים מייגעות הצלחתי לסיים את כל מכסת השעות הסמסטריאליות הנדרשות ממני על מנת להשיג את התואר הנכסף וכעת כל שעלי לעשות זה להמתין לגיליון הציונים.
את התואר שלי עשיתי באוניברסיטת תל אביב שנבנתה על חורבות של כפר ערבי. תמיד שיערתי שמתחת לבניין בו אני העברתי את רוב התואר, בניין מקסיקו בו ממוקמת הפקולטה לאומנויות, שהיא לא אחרת ממעוז השמאל התל אביבי – היה פעם מסגד. אבל אלו סתם השערות חסרות פשר של מתנחבלת לשעבר שכמוני. המסגד בטח היה ממוקם בכלל מתחת לבית הכנסת.
מצחיק אותי שביליתי כל כך הרבה זמן באוניברסיטה הזו אבל חוץ מגיחות קצרות לפקולטה השווה של מדעים מדויקים כמעט ואף פעם לא יצאתי מרדיוס ה-מקסיקו-גילמן-מרכז התפוצות (וזה רק מאז שפתחו שם סניף של ארומה). תמיד היו מספרים לי אגדות אורבניות לגבי צדדים מרחוקים באוניברסיטה כמו קפיטריות שניתן לקנות בהן בקבוק מים בשלושה שקלים או מסעדת סבארו שממוקמת בתוך הקמפוס, אך מעולם לא יצא לי לחקור ולגלות את מה שמסתתר מעבר לספריה המרכזית. כאשר אחותי, שמתחילה שבוע הבא ללמוד בבית הספר לרפואה, שאלה אותי לגבי התמצאות באיזור זה של האוניברסיטה נותרתי חסרת מילים והפנתי אותה במהירות למפת האוניברסיטה.
אין לי מושג איך לסכם שלוש שנות תואר מיותר שכזה, בטח ובטח כאשר אני לא רואה באופק אף אפשרות לעסוק במקצוע אותו למדתי. זה לא שאני מרגישה חרטה כמו ניסיונות חזקים להדחיק. מצד שני ברור לי שאתגעגע לחוויה, ושאנסה לעשות תואר נוסף בשנים הקרובות. אולי הפעם אלמד משהו פרקטי יותר מתסריטאות בחוג לקולנוע וטלוויזיה וארחיב אופקיי עד לצידו השני של הקמפוס.
אם יש משהו שאני לא אתגעגע אליו זה המהות של להיות סטודנטית ענייה עם מינוס ולעבוד בעבודות סטודנטיאליות שבלתי אפשרי להתפרנס מהן. למדתי את זה על בשרי כשנאלצתי באמצע התואר לחזור לגור עם ההורים. עכשיו סוף סוף אני מסוגלת להתפנות למשרה מלאה וכפי שכתבתי בפוסט הקודם יצאתי (בפעם השלישית) לדרך עצמאית בתל אביב המגניבה.
אבל הרבה מחברי עדיין או שמא עומדים להכנס לסטאטוס המתועב של הסטודנט הרעב בשבוע הבא. זה מסריח ולא נעים והנה אני פה בשביל לעזור. איך? אני אספר לכם על בנק דיסקונט שיצא במבצע אינטרנטי ומלהיב במיוחד בשביל הסטודנטים שיזכה אתכם בלילה זוגי בצימר יוקרתי. הבנק שולח נציגה טוויטרית שתסתובב במשך שבוע ברחבי האקדמיה הישראלית ותפיע כל יום בשני קמפוסים שונים החל מיום ראשון הקרוב. היא תצייץ אודות מיקומיה השונים בטוויטר וכל שעליכם זה לעקוב אחרי ואולי לאתר אותה באוניברסיטה שלכם. אם תפנו אליה ותשאלו אותה “יש מצב ללילה זוגי” תזכו בלילה זוגי! אז תעקבו אחריה כאן ותזכו למעט נחת:)
בהצלחה!
רות ס(וף)
9 responses so far
מים בשלושה שקלים יש בדן דויד.
והסבארו לא משהו בכלל.
ולפחות לא למדת פילוסופיה הא?
אולוויז לוק און דה ברייט סייד אוף לייף…
אם היא כוסית יש מצב שאני אתפוס לה בישבן ואגיד לה, "יש מצב ללילה זוגי, אני ואת, אני אפגרע אותך"
הסבארו בווב. אני אהבתי את השניצלים בצד הרחוק רחוק של הקמפוס.
וכן, אני מרגיש כמוך, רק שאחרי 4 שנים.
אין ספק שיש הרבה אופציות קולינריות באוניברסיטה. הקפטריה למשל בבניין של פסיכולוגיה נהדרת, האוכל הביתי שם באמת טעים. לעלים ירוקים שממול מקדונלדס יש אחלה מרקים ולזניות ובבניין של משפטים פתחו יוגרטיה וסושיה זולה.
אבל הכי טעימים הם הלחמניות בית ספר בשלושה שקלים אצלנו במקסיקו.
הייתי עושה הכל בשביל לילה בצימר, מתי היא מגיעה לירושלים? תגידי לה שאני אסדר לה חומוס עלי.
לא רוצה לקלקל את השמחה, אבל דיסקונט סטודנטים לא טוב לסטודנטים. אותי הם מאכילים בהרבה חרא בתור סטודנטית (ומאד אוהבים אותי בתור לא סטודנטית). לנסות להסביר לבנקאי שלך ולסגן מנהל הסניף שהיו לנו הרבה ימים יפים ביחד בצורת מסגרת אשראי של 30 אלף שקל בחודש, ואילו כעת עשיתי הפוגה ונכנסתי לחובות כדי שבסיום התואר הם יוכלו אפילו לתת לי מסגרת אשראי גבוהה יותר, ואילו הם מצידם מביטים בי במבט קפוא לחלוטין ומסרבים לעזור לי בכל צורה תוך ידיעה שבגלל הסירוב שלהם אין לי שום אפשרות להמשיך ולסיים את מסלול ההשכלה הגבוהה שלי.
על כזה דבר הנקמה תבוא. אל דאגה. בשניה שאני סוגרת את החובות שלי אצלם אני לוקחת את חשבון הבנק שלי ואת המשכורת היפה שלי שבזכותה ייסגרו החובות ואת כרטיס האשראי עם המסגרת האימתנית שלו ואת הכל אני מבטלת ועוברת לבנק הדואר ושדיסקונט ילכו לעשות קקה.
(ולא צימר, לא הלוואה ולא מין אוראלי בכל זמן פנוי ישכנעו אותי להישאר אצלם)
המזנון הכי טוב (כלומר, אכיל פלוס) באונ' הוא אכן שניצל אילה בוולפסון.
הבנתי שאם פותחים חשבון בדיסקונט מקבלים את הדג במשפטים.
איפה הבחורה? אני עכשיו אקח אותה לצימר מפנק ואפנק אותה:)
אין על סבארו באוניברסיטה….