הבלוג של רות

נדמה לי כאילו החודש וחצי האחרונים הפכו את עולמי. זה התחיל בכך שהפכתי לדודה מאוהבת באחיין החמוד והבכיין שלי שגורם לי לאושר עילאי. הוא גדל מיום ליום והיום הוא כבר חמוד רציני.

לא להאמין שהיום כבר השביעי לאוקטובר, בשבועיים האחרונים חיי שוב התהפכו והשתנו ללא היכר. עזבתי את ההורים, ועכשיו אני מקלידה את הפוסט מסלוני היפה והצבוע. אני יושבת על ספת העור מיד שנייה אך איכותית שרק אמש קנינו גיא ואני. אני מביטה על טלוויזיה שמונחת על שידת מיטה קטנה שתוחלף בהמשך. הבוקר הכנתי לי בפעם הראשונה נס קפה לאחר מרדפים אין סופיים אחר קומקום הולם, ובהמשך ספל קפה. עדיין חסר לנו כיריים ואנחנו חולמים על חביתה טעימה או פסטה חמימה, אבל התאבזרנו בטוסטר ויש לנו די והותר אלכוהול במקפיא.

אחרי שבוע של עבודה קשה על צביעת הבית ונקיונות מסיביים של כל הארונות, האמבטיה והשירותיים, קפצנו לסוף שבוע באילת. היה נהדר ועבר יותר מדי מהר, העברנו את הזמן בעיקר בבטן גב, טבילה בבריכה ובג'קוזי, שמירה על זמני ארוחות המלון ובהרבה קניות קטנות לבית. חזרתי למרכז הישר לעבודתי החדשה. לאחר כמעט שש שנים הצלחתי להסיר מעצמי את קללת התמיכה הטכנית ומצאתי עבודה אחרת. מאוד נחמד לי שאין לי אפילו טלפון על השולחן בעבודה כיוון שאין אף אחד שאני צריכה להסביר לו מהצד השני של הקו כיצד להפעיל מחדש את המחשב.

אני עייפה ומרוצה, מעט מבוהלת מכל השינויים ומהתיקנים שמופיעים מפעם לפעם (כעת הם התחלפו בגופות של תיקנים כיוון שהבהלנו בתחילת השבוע מדביר). אני מחכה בקוצר רוח שהכל יהיה מוכן, שהדירה תהיה מאובזרת לחלוטין ותהפוך לי לבית.