הבלוג של רות

כן כן, אני עוד סופרת,
אבל יאמר לזכותי שאני נעזרת באקסל על מנת לספור את הימים,
אז האקסל אומר שכבר יום אני לא מעשנת (73) שזה כבר למעלה מ שבועות ו וחצי.
אבל השמנתי.

עברו
יום. שזה כבר טיפה יותר מ שבועות ובדיוק חודשים.

אבל זה מוזר, רגע אני משוכנעת שהכל עובר בקלות, ושניה אחרי זה רק בא לי להרוס הכל ולבקש ממישהו כבר סגריה מחורבנת.

אוף.

עברו כבר

יום מאז הסגריה האחרונה שלי, שזה כבר שבועות.
ולפעמים בא לי לוותר לעצמי וזהו, להתחיל מחדש פעם אחרת.

אני לא מעשנת כבר ימים שזה קצת יותר מ שבועות וכבר וחצי, וזה הולך ונעלם.

אני לא מעשנת כבר יום, שזה שבועות בדיוק וגם קצת יותר מ חודשים.

חזר לי התאבון,
כלומר, לא שאני זוכרת שאי פעם היה לי תאבון, תמיד התקשתי לסיים צלחת אוכל. אבל הפסקת העישון הזה נתנה לי הרבה תאבון. ובינתיים אני גם לא מוצאת לנכון להתלונן על זה, להפך. לקנות מגשית עם שיפוד כבש, מלא צ'יפס ומלא סלט ולאכול הכל, בלי להרגיש בזבוז, בלי להרגיש בחילה מהאוכל ולהצטער לראות את כל זה הולך לזבל, זו הרגשה של נצחון.
אז העלתי 3-4 קילו, ואני בטח אעלה עוד, וגם אתחיל להתלונן על זה עוד חודש חודשיים, אבל כרגע מאוד טוב לי.
ועדין בא לי סגריה כמעט כל יום.

אני לא מעשנת כבר יום וכואבת לי הבטן.

לא מעשנת כבר יום.
זה חודש, ואני לא מרגישה מיוחדת בכלל.

חמישי שלי:)

חוגגת הרבה, שברתי שיאים.
מאוד שמחה, נוסעת צפונה בלי עין רעה, עם האהבה שלי, לראות קצת שלווה, ונוף, ואולי אפילו שלג.
לא מעשנת כבר יום, וגאה קצת.

אני עייפה, היה לי ממש קשה לקום בבוקר.
אתמול הלכתי עם שי לקולומבוס בערב, והופתעתי לגלות שבמסעדה הזו אחרי השעה 23:00 מותר לעשן בכל מקום.
כמה חודשים קודם כשהייתי שם, התרצתי והדלקתי סגריה.
אבל אמש עם כל פוזת ה-סגריות זה מגעיל אותי התרעמתי על כל הענין ועשיתי קולות של משתעלת "איכס יש כאן ריח של סגרוית".
זה היה מצחיק, וגם צעקתי על מלצר אחד.

אני לא מעשנת כבר יום, ולפעמים בא לי אחת.

אני לא מעשנת כבר יום. אמרו לי שזה כבר מספיק בשביל שאני אפסיק לספור בימים ואתחיל בשבועות, אבל אני אוהבת את החיוכים הירוקים שלי ורוצה למלא אותם בכל הבלוג המזדיין שלי!
אגב – משהו שרציתי לכתוב בבלוג.
כל הכשרונות המיוחדים שלי הם או דברים לא חשובים או דברים שאף אחד לא יכול לראות, למשל זה שאני יכולה לסתום את האף בלי לגעת בו למשל, כלומר לסתום את הצינוריות אויר שם, ככה בלי האצבעות, או לפתוח את האזנים (כמו שעושים כשבולעים רוק והאוזנים סתומות) בלי לבלוע רוק, זה אפילו קצת קשה להסביר.
ונניח יש לי לשון מאוד מאוד ארוכה, אבל היא פשוט לא מגיעה לאף כי היא לא גמישה מספיק, וזה כל כך לא מגניב. אני יכולה גם לסובב את היד מסביב לראש ולגעת באוזן שבצד של היד משני הכוונים ובשתי הידיים. (לא בו זמנית). אבל את האזניים אני לא יכולה להזיז וזה פשוט מאוד מאוד לא מגניב מצידי. הדבר היחיד שמתקרב זה שאני יכולה להכניס אגרוף שלם לפה, ולעיתים במקום להחשב לכשרונית או מגניבה אני נתפסת כשרמוטה בגלל זה.
כנראה שזוינתי