הבלוג של רות

היום הלכתי לעשות קניות בדאון טאון של ונקובר.
אני מאוד מרוצה!
כל מי שאי פעם ניסה ללכת איתי לקניות יודע כמה אני בעייתית, ובכל זאת הצלחתי לרכוש כמה וכמה מוצרי לבוש והנעלה. (אמא אם את קוראת את זה, עשיתי את זה, קניתי נעליים!).
בצהריים אכלנו בדיינר אמריקאי – קנדי חביב, אף על פי שממש רציתי לאכול פיצה אבל הפיצריה היחידה שמצאנו היתה מפוצצת באנשים. אני אכלתי כנפיים חריפות מאוד.
התכנון למחר הוא לעשות עוד סקי, היום ואתמול ירד כאן גשם, מה שאומר שבאתרי סקי הקרובים ירד עוד ועוד שלג. ככל שייש יותר שלג ככה פחות יכאב לי כשאני אפול בסקי.
בכל מקרה צלמתי היום קצת תמונות מהדאון טאון וצלמתי את כל הפרטי לבוש והנעלה שקניתי היום. אני מקווה שכולכם תהיו גאים בי, אני חושבת שזה היה יום מוצלח.

כנסו לגלריה שלי (אל תרמו, אני עוקבת אחרי מספר הכניסות לכל תמונה)
הגלריה שלי!

אוקי אני יודעת שהפוסטים האחרונים היו מאוד קצרים, אבל זה בגלל שעד עכשיו עוד הייתי בהשפעת העייפת של הטיסה. וגם כל הזמן רצתי ממקום למקום.
אז עכשיו יש לי סופסוף זמן לשבת ולסכם א כל מה שעשיתי עד עכשיו.
אוקי אתמול הלכתי לטפס על קירות, במשך שעתיים מדריך סיני (כולם כאן סינים) לימד אותי ועוד שני קנדים מתוסבכים איך לקשור חבל. הכל היה באנגלית וכמובן שהאנגלית שלי ממש גרועה אבל איכשהו הצלחתי לקשור כמו שצריך. בסוף השעתיים הצלחתי לטפס על קיר עד למעלה, ואז הסתכלתי למטה ואז כל החדר התחיל להסתובב.
אבל הייתי גיבורה.
היום בבוקר הלכתי לעשות סקי. גם שם עברתי שיעור, אבל הפעם היו איתי יותר סינים מקנדים, עוד שתי בנות שנראה לי שהיו מגרמניה או משהו כזה ושאלו אותי אם עברית מדבדרים רק באי של ישראל. המדריך היה קנדי חמוד. סקי זה מאוד כיף, אבל מאוד מעייף, ומבאס לקום אחרי שנופלים. אני חושבת שדווקא הייתי טובה יחסית למתחילה. ואחרכך עשיתי מסלול ירוק שלם (למבינים מה זה מסלול ירוק). היום זה ערב חג המולד. כלומר ארוחת חג המולד, מיסה בכנסיות ואז חוזרים הביתה ופותחים את המתמנות שסנטה החביא מתחת לעץ אחרי שנכנס מהאח. (אגב, בכל הבתים כאן יש אח, אומנם לא אח אמיתית אלא מגז, אבל עדין שווה שווה). מחר הכל סגור ואני אהיה בדירה כל היום, בטח סופסוף יהיה לי זמן לערוך קצת בבמה. ומחרתיים יש את הבוקסינג דיי, אני לא יודעת למה קוראים לזה בוקסינג דיי אבל יש ביום הזה הרבה מבצעים והנחות, וזה אחלה שופינג דיי. אז מחרתיים אני אלך לעשות שופינג:)
זהו. אני מצטערת שאין עוד תמונות חדשות, זה בגלל שלא יצא לי ממש לצלם כי בטיפוס אני למדתי ואח שלי טיפס, ובסקי לא לקחתי את המצלמה כי אם היה קורה לה משהו דוד היה רוצח אותי בשתי ידיו.
מצטערת על כל השגיאות בפוסט, העברית כאן יוצאת מוזר ואין לי זין לעבור על זה.
אוהבת את כולכם.

אני יודעת שהתמונות בגלריה ממש לא טובות. זה בגלל שאני צלמת גרועה.
אבל לאט לאט אני מנסה להבין מה קורה שם ואיך עובדים איתה, אני מקווה שיצאו לי תמונות יותר אכותיות בעתיד.

כתבתי עכשיו קטע שלם ומשום מה לא הצלחתי להעלות אותו.
אז אני אכתוב בקצרה, ישנתי הרבה בלילה ואני מרגישה היום הרבה יותר טוב. מאוד קר כאן, נראה לי שבלילה המעלות יורדות מתחת לאפס.
אין שלג, אפילו לא גשם, אבל אפשר לראות את השלג בפסגות ההרים בצפון ונקובר.
היום עשיתי קצת שופינג וראיתי את סנטה קלאוס בקניון.
בכלל הכל כאן מאוד מקושט, זה מאוד מרשים.
אני הולכת היום לטיפוס קירות, ומחר הולכים לעשות סקי.
אנ מתגגעת לכולכם, אני לא מצליחה להכנס לבלוג של דוד. אני אכנס לצ'אט לראות מי נמצא שם בשעה כזו של הלילה (בישראל, כאן אגב זה 4 וחצי אחה"צ).
אה! יש תמונות בגלריה:)
כנסו!
הגלריה

אוקי אני אתחיל בשני כתבים שכתבתי במחברת שלקחתי איתי לטיסה:
"4:17 דקות שעון טורונטו – 22.12
יש עוד שעתיים ו19 דקות לנחיתה. משעמם כאן מוות. קודם הראו במשך חצי שעה סרט על להקת רוק "מגניבה" מקנדה. לפני זה היה סרט עם ג'ון קיוזק, שנראה מאוד לא מוכר וג'ון קיוזק שיחק לא משהו משהו. ישנתי בערך 3 שעות, אבל איכשהו הזמן עבר כן עבר מהר, השאלה היא איך להעביר עוד שעתיים ורבע. המטוס כל הדרך מקפץ ונד מצד לצד בצורה די מפחידה, משהו שקשור לעננים.
אה, הכי נחמד זה שהטיסה שלי מאחרת בחצי שעה ותהיה לי רק שעה לקחת את המזוודות, להעביר אותן למקום אחר ולעלות לעוד טיסה מיגעת לונקובר, זה לא יגמר לעולם.
בכל מקרה כמו שהבנתם, את הקטע הזה אני כותבת במטוס, אחרכך כך אני אדפיס וכולכם תוכלו לראות בבלוג. אה, פעם הבאה שטסים צריך לזכור: ללבוש חם, השמיכות דקות מדי ולהביא כרית עגולה לצוואר, אחרת אין כל דרך נורמלית להרדם מבלי שהצוואר יתפס, עד כאן, רות סוף."
"9:06 דקות שעון טורונטו, הגעתי לטורונטו בשלום וכרגע אני נמצאת בפינת עישון נדחת בשדה התעופה, הטיסה שלי יוצאת ב10. צלמתי את הפינת עישון כי היא נראתה לי מאוד מצחיקה, תראו בגלריה.
הקפה כאן מסריח, אל תשתו קפה בטורונטו!
זהו, אני כבר מתה להגיע לוונקובר, אין לי כח לכל התורים כאן, הבדיקות, ההמראות והנחיתות, גיליתי שטיסה זה לא הדבר האהוב עלי ביותר."
טוב, אז עכשיו אחת ו52 דקות לפי המחשב של אורי, אצלכם הבנתי שבערך חצות. נכנסתי לצ'אט וכל מי שהיה ששם זה צחיג ואודיס שברכו אותי לשלום.
אני לא רוצה לעלותאת התמונות כי אני כאן לבד בדירה ורוצה לשאול את אח שלי אם אני יכולה לחבר לו יצורי usb למחשב. כואב לי הגב רצח. אני הולכת לראות טלויזיה. אוהבת אתכם המון, דוד ומיכל אתם הכי חמודים שיש, העברתם לי את הטיסה טוב:)

עוד שעה אני נוסעת לטרמינל 3 החדש והמגניב.
זהו אין עוד הרבה מה לומר, הכל ארוז (אני מקווה…)
הדרכון במזוודה (סתם).
אני מקווה שלא יהיו בעיות עם הבלוג בקנדה.
חסר לך בועז אם קורקי נופלת!
בכל מקרה כנראה שהפוסט הבא שלי יהיה או כשאני אגיע לטורנטו אם יהיו שם עמדות אינטרנט או בונקובר אצל אח שלי.
והכי חשוב, כנסו לגלריה שלי ותראו תמונות ->

הגלריות של רותה תותה בקורקי

אני מניחה שזהו 🙂

לילה אחרון, כמעט כל המזוודה ארוזה, נשאר לי רק להכניס סוודר ומכנס שמתייבשים כרגע במייבש ומחר לארוז את כל כלי האיפור, התמיסת עדשות, סבון הפנים וכו'.
אה ויש לי גלרית תמונות שכרגע ריקה, אבל בלי עין רעה אני אוכל להעלות תמונות לגלריה מקנדה.
(הודות לדוד, הגבר שבגברים, שמלווה לי את מצלמתו).
נראה לי שאני אלך לישון היום מוקדם ואני אקום מחר בבוקר ממש ממש מוקדם, ככה אני אהיה עיפה בטיסה ואשרוד אותה כמו שצריך.
אני מניחה שאני אפרסם מחר עוד פוסט אחרון לפני הטיסה, אבל מתחשק לי להתחיל לסכם עכשיו.
סיכום טרום טיסה
אני מאוד מתרגשת.
לא רואים את זה עלי, עאלק לא רואים את זה עלי.
פתחתי פאקין בלוג שלם וגלריה בשביל טיסה של 3 שבועות.
האמת היא שכשאני חושבת על זה, מעולם לא הייתי תקופה כלכך ארוכה מחוץ לבית, אפילו לא בצבא.
ומעולם לא לכזה מרחק. קנדה, משהו כמו 10 שעות הבדל.
16 שעות טיסה.
אלוהים, יש לי פיק ברכיים.
איך לא חשבתי על זה שייש לי פחד גבהים?
איך לא חשבתי על זה שאני פאקינג ילדה של אמא ותוך יומיים אני ארצה הביתה?
אני לא מתחרטת, אין מצב.
אולי אני לא מאמינה שאני באמת טסה.
אלוהים ילדה בת 21 שמעולם לא היתה יותר משבוע שלם מחוץ לבית.
אני אתגעגע לכולם.
אני רואה את עצמי חוזרת לדירה של אח שלי וישר נכנס לבלוגרים האהובים עלי לראות מה קורה אצלהם בבית.
רק שלושה שבועות, יהיה שמח שם בקנדה.
יהיה טוב:)

הבלוג נראה לי ככה סבבה, לוגו יותר מגניב מהקודם, כי הוא שקוף! (מיכל הראתה לי איך מכינים קבצי gif שקופים), הרקע וכל החרא הזה פחות ערבי, למרות שאסיף טוען שזה מזכיר לו בתי חולים.
אז היום עשיתי את זה. ערכתי איזה 20 יצירות בבמה וזה היה משעמם תחת.
עכשיו חזרתי מהסוטרה בשילת.
הסוטרה זה מקום שמקורו ברעננה, סתם שתדעו.
הלכתי עם סיון ודוד.
סיון הביאה לי מתנה לקנדה צעיף וכובע מאוד חמודים.
אז עכשיו לא יהיה לי קר בקנדה.
אגב למי שלא שם לב הטיסה היא מחרתיים:)
אני מקווה שאני אלך לישון מוקדם יותר היום, התעוררתי היום בשלוש בצהריים, ככה שיצאו לי רק 9 שעות שינה.
לילה טוב:)

לפני שנה עוד הייתי מתעוררת בשעה הזו ומתארגנת לצבא.
מה עשיתי הלילה? אוקי קודם כל ערכתי.
אחרכך החלטתי שהגיע הזמן לעצב עוד את הבלוג.
אז לקח לי בערך שעתיים להבין מה אני צריכה לעשות.
אני איטית מה לעשות…
ואז עוד שעתיים לנסות שוב לעבוד עם הפוטושופ כדי לעשות כותרות מגניבות בתפריט. כמובן שלא הצלחתי להתעסק עם הטקסט שם למרות הפונטים המגניבים שהורדתי.
אז כהרגלי הלכתי לחברי הטוב והישן – הפיינטבראש.
קיצר מה שיצא זה מה שאפשר לראות ב"עיצוב של רות".
תנו לי עוד שני לילות ואני אצליח לעשות כאן בלוג מגניב באמת.
הפוסט מוקדש לאחי בקנדה
(סתם כי בא לי).

יום שבת.
אני נסעתי לתל אביב.
אתמול דוד וחבר שלו באו אלי ושחקנו 21. בהתחלה המרנו על כבוד, אחרכך על נשיקה בלחי, בסוף על וויסקי.
היה מגניב.
אני כל הזמן בודקת את התאריך של הכרטיסי טיסה. אני מתה מפחד להגיע לשדה תעופה ושאיזו עובדת נתב"ג תגיד לי שהטיסה שלי יצאה אתמול או משהו כזה.
אני תמיד הייתי פרנואידית לגבי תאריכים.
עם שעות השינה שלי לאחרונה אני לא אתפלא אם אני אשן 30 שעות ואפספס יום.

טוב אני חייבת להפסיק לצאת, אני צריכה לשמור על הכסף שלי, גם ככה נראה לי שאין לי מספיק לקנדה.
נמאס לי להוסיף את האיקון של המצב רוח שלי, זה נראה לי דבילי שאני תוקעת תמונות שלי בכל פוסט.
במיוחד שהתמונות האלו די גרועות. חוץ מזה יש לי עכשיו לוגו ככה שזה מספיק מגניב.
יאללה אני הולכת לחרבש בצ'אט ולהוריד שוב פעם אקספלורר כי האקספלורר שלי התחרבש ומוזילה זה פאקינג מסריח.