הבלוג של רות

אני לא מעשנת כבר יום.

אם בשבוע הראשון הייתי עצבנית יותר בגלל המחסור בעשן, אז היום אם אני עצבנית, אני נזכרת שאני כבר 3 שבועות נקיה מהסרחון ומתנחמת.

ואני גם קצת חולה.

עשרה דברים רעים שקרו לי מאז שהפסקתי לעשן:
1. הפסקתי לעשן
2. גיליתי לאיזה רמות סרחון אנשים באוטבוס יכולים להגיע
3. העלתי את הסיכוי שלי לעששת.
4. העלתי במשקל
5.נזכרתי בריח הזעה שלי
6. בזבזתי הרבה כסף על טיקטק
7. הפסקתי לצאת מהמשרד כל שעה וחצי לאתנחתה
8. אבדתי את פוזת המעשנת
9. קבלתי על עצמי את פוזת הלא מעשנת
10. אבדתי את הרצון שלי לשתות אלכוהול

עשרה דברים טובים שקרו לי מאז שהפסקתי לעשן:
1. התחלתי לנשום
2. התחלתי לנשום
3. התחלתי לנשום
4. התחלתי לנשום
5. התחלתי לנשום
6. התחלתי לנשום
7. התחלתי לנשום
8. התחלתי לנשום
9. התחלתי לנשום
10. התחלתי לנשום

אני לא מעשנת כבר יום, ויש לי ריח טוב בשיער.

אני לא מעשנת כבר
יום, שזה שבועיים.
נחמד שהפסקתי לעשן בחמישי, כי חמישי זה יום טוב לחגוג בו, בגלל הסופש כמובן.

אגב,
לבלונדיניות קל יותר להפסיק לעשן.

אני אוהבת את הדברים האלו.

ארבע עבודות שעבדתי בהן:
1. לפני הצבא עבדתי כמזכירה בחברת היי טק של אח שלי. בבוקר הייתי מוציאה עוגיות מארון נעול, ובצהריים הייתי בוחרת 3 מסעדות מתוך רשימה של עשרות להזמנה בצהריים.
2. בגיל 16 עבדתי בבורגראנץ' ברעות. אחרי שבועיים חסכתי מספיק כסף להופעה של רדיוהד והתפטרתי.
3. העבודה הקודמת שלי היתה תמיכה טכנית בחברת הכבלים בארץ. עכשיו יותר מדי אנשים שאני מכירה הלכו לעבוד שם. אל תדאגו.
4. באיזה ל"ג בעומר בצעירותי עבדתי במלצרות באיזה אולם אירועים בנאות קדומים, אותו מקום שדוד כתב עליו. רק שאז לא ידעתי שהוא קיים, דוד.

ארבעה סרטים שאני יכולה לצפות בהם פעם אחר פעם:
1. ספרות זולה.
2. מי הפליל את רוג'ר ראביט.
3. החומה (פינק פלויד)
4. סרט בת המצווה של אחותי.

ארבעה מקומות בהם גרתי:
1. עופרה
2. רעות
3. מודיעין
4. בני ברק

ארבע סדרות טלוויזיה שאני אוהבת לראות:
1. משפחת סימפסונס
2. אבודים
3. נשואים פלוס
4. פרקר לואיס לא יכול להפסיד.

ארבעה מאכלים שאני אוהבת:
1. תרד קצוץ של סנפרוסט
2. שוקולד
3. חצילים מטוגנים עם פרורי לחם כמו שניצל
4. טוסט של לחם לבן עם מרגרינה (ושוקו).

ארבעה אתרים שאני מבקרת בהם באופן יומ-יומי:
1. Ynet
2. Yahoo! mail
3. פורום העיר מודיעין
4. הבלוג של המזדיין

ארבעה דברים שאני רוצה לעשות לפני שאמות:
1. להתחתן עם בעל אהוב
2. להביא ילדים לעולם
3. לעבוד במקום שאני אשמח לקום אליו בבוקר
4. לזכות לראות כשהשלום יגיע.

ארבעה בלוגרים שאני משליכה עליהם את המם:
1. הילה טל
2. מוזי
3. צחי לנקרי
4. נועם אונגר

אני לא מעשנת כבר יום וטוב לי.

אני לא מעשנת כבר ימים.

אין לי "קרייבינג" לסגריה, סתם סיטואציות מעצבנות.
למשל היום נהגתי פעם ראשונה בלי לעשן, והגעתי לרמזור שלפני הבית שבו תמיד אבל תמיד מדליקים סגריה.
וזה היה די מעיק להתעלם מזה.
אחרי ארוחות זה עוד מילא, מה שחשבתי שיהיה הכי קשה לא כזה נוראי.

זהו. תודה לכל המגיבים על התגובות היפות שלכם ועל הפרגונים, אני מצטערת שאני לא עונה לכולם, אני לא מספיקה לחזור לכל העשרות.

נו בבקשה, תגידו לי שמישהו קורא את זה:

אני לא מעשנת כבר ימים. (ו22 שעות).

הגעתי למסקנה שהייתי כל כך תלויה בסגריות שרוב הארוחות שלי נעשו אך ורק על מנת להגיע לסגריה שאחרי, ועכשיו במקום לאכול יותר ולפצות על המחסור בסגריות, אני אוכלת פחות, כי מה הטעם אם אין סגריה אחרי?
זה בטח שלב ויעבור.
א-ג-ב
אני לא משתמשת בשום עזרים, שום מדבקות ניקוטין או זייבן או מסטיקים ניקורט או כלום.

אני גיבורה

אבל

אני לא מעשנת כבר ימים ו6 שעות.

אבל מה זה מ-ש-נ-ה
אף אחד לא נכנס לכאן גם ככה.

אני נקיה מניקוטין כבר ימים ועשרים שעות.

א-ג-ב
זה לא קל,
אני עצבנית.
בחיי.
לא בא לי סגריה אבל
אני עצבנית.

אני כבר ימים לא מעשנת (ו19 שעות).

עברה שנה פחות או יותר מאז הטיסה שלי לקנדה.
אז סיכום קצרצר: מה הספקתי לעשות השנה.

*מצאתי עבודה
*שרדתי בעבודה כבר 11 חודש.
*עברתי דירה
*חזרתי הביתה אחרי 4 חודשים
*הגעתי סוף סוף למסקנה – מה אני רוצה ללמוד (ההחלטה הסופית – עיצוב תעשייתי או אדריכלות – נראה לאן אתקבל).
*לקחתי צעד לקראת הלימודים – התחלתי ללכת לחוג ציור.
*ניסיתי להפסיק לעשן השנה קרוב לעשר פעמים (ועודני מנסה).
*מצאתי לי חבר
*הספקתי לקפוץ לברצלונה.
*התמכרתי ל"אבודים".
*הגעתי למסקנה הנחרצת שאני סובלת מAD(H)D – הפרעות קשב וריכוז, מה שמסביר לי כמה דברים על עצמי, רק צריך אבחון מקצועי.
*התמכרתי לשופינג – קניתי קרוב ל30 פריטי לבוש בחצי שנה האחרונה. בשבילי זה הרבה מאוד.
*התחלתי לעשות גבות אצל קוסמטיקאית.
*הפסקתי ללכת לרוב הערבי במה 🙁
*הבנתי מה החשיבות של "זמן לעצמי".
*הבנתי שחסר לי מזה הרבה לאחרונה.

אני חושבת שזו היתה שנה מ-א-ו-ד מעייפת.
עכשיו אני יודעת שהטיסה לקנדה השפיעה עלי, אני לא יכולה להסביר איך, אבל השתנתי. התבגרתי.

אמא שלי אמרה לי פעם שכל צעד שאדם בוחר לעשות בחיים נעשה מתוך רצון מלא.

אני לא מתחרטת על כלום.