Mar 11 2013
שמישהו יכבה פה את האור
אז אתחיל מהסוף, מהקינוח. כשהגיע זמן הקינוח במסעדת Nammos, הוצעו לי שתי מנות אחרונות במסגרת הקופון למסעדה בהרצליה שקבלתי מ- groupon: מוס שוקולד או עוגת גבינה קרה. "לעזאזל!" מחיתי, אני לא יכולה לגעת במוס שוקולד, הוא מכיל ביצים חיות. עוד אחת מתענוגות החיים שנגזלה ממני בשמונת החודשים האחרונים, מוס שוקולד קטפתי, סשימי סלמון נימוח, אלכוהול, בשר נא, קפאין, פסטרמה, שינה על הבטן. החיים האלו לא הוגנים. נאלצתי להזמין את המנה השניה, עוגת גבינה קרה, הפייבוריט של בן זוגי. בעצב רב אכלתי את עוגת הגבינה הקרה והטעימה עד שהבנתי שגם עוגת גבינה קרה מכינים מביצים טריות. טפשת ארורה!
וכל הדרך הביתה צקצקתי לעצמי "מה חשבת לעצמך? שתוכלי להנות ממשהו בחיים האלו? תסבלי גם תסבלי, גם עוגת גבינה טעימה וגם סכנת את העוברית שלך באי אלו סלמונלות".
מה שהתחיל לפני מספר חודשים כבאסה אמיתית וכנה על כל הוויתורים שאני צריכה לעשות במהלך ההריון, כמו לדפוק את הראש מערק עם ספרייט, הפך עם הזמן לכלי נוח. זה אולי קצת סוטה, אבל יש משהו מאוד מהנה בתחושת חוסר האונים הזו, ההקרבה העצמית. היא עוד לא נשמה את אוויר העולם וכבר אני מציידת את עצמי כנגדה וכנגד כ-ו-ל-ם בנשק "תראו כמה סבלתי 9 חודשים". מה אני עשיתי למען האנושות? יצרתי חיים! ומה אתם עשיתם?
ויכול להיות שאלו בדיוק הגנים הפולנים שלי, שגרמו לי מלכתחילה לבחור במסעדת סושי, דגים ופירות ים כשפנו אלי מ-groupon. "מילא" חשבתי לעצמי "אז מה אם לא יהיה שם שום דבר שאוכל לגעת בו, מה כבר אני יכולה לעשות?". בתמורה לקופון קבלתי אני ובן זוגי 6 מנות ראשונות, מנה עיקרית לכל אחד, קינוח וכוס יין לכל סועד שהתאימה לי בול. הנה עוד משהו שאני אאלץ להחליף בלימונדה.
ובכלל, המסעדה ספקה את אותו צורך עמוק לתחושת המרמור הממכרת בצורה מצוינת. בין ששת המנות הראשונות היה סשימי ועוד מנת סביצ'ה דג שכנראה היו גולת הכותרת מבין המנות הראשונות אבל אני לעולם לא אדע. אני רק יכולה לומר שזה חוסל על ידי בן זוגי חיש מהר. למנה העיקרית הוא זלל לו מנת פירות ים מלאה בסרטנים, צדפות, שרימפסים ואני? אכלתי דג בס, היה טעים אבל מה זה משנה? אני בכלל עשיתי את זה למענה. הרי ידוע שחשוב להקפיד גם באכילת דגים במהלך ההריון. את הקפה שלי שתיתי נטול, הזמנתי מים ללא הפסקה כי חייבים לשתות הרבה מים בהריון, גם אם זה אומר לפקוד את השירותים שוב ושוב, ואת המבט המאשים הפניתי בכל הזדמנות אפשרית אל עבר בן זוגי. תראה מה אתה עשית לי? תראה!
לפני שיצאנו החוצה הספקתי לעשות סיבוב "קשה לי" בעודי מחזיקה את הבטן באופן שלא משתמע לשתי פנים, הודתי לכולם ויצאתי בתחושת סיפוק מאלפת מהמסעדה. עכשיו כולם יודעים כמה זה קשה להיות בהריון וכמה, הו כמה שאני אמיצה!
יום אחד, כשהיא תבקש ממני כסף לאיזה דייט בסושיה עם החבר הפרחח שלה, אני אספר לבת שלי (טפו טפו) על כל הסשימי והסושי שנאלצתי לוותר עליהם בזמן שנשאתי אותה ברחמי 9 חודשים. וכך היא גם תעשה לבת שלה, כי מה לעשות, גנים זה חזק מאתנו.
* הערת הכותבת: הריון זה באמת קשה וזו זכותי להתלונן! ובזאת אני מסירה מעצמי כל רגשות אשם באשר לרגשות האשם שאני גורמת לכל הסובבים אותי לחוש. ועכשיו קבלו את התמונה של עוגת הגבינה של Nammos שאני אכלתי ואתם לא בתור עונש!
One response so far
גם פולניה מוות וגם בהריון. תענוג 🙂
טוב שאת פה. חשבתי נטוש פה ממש.
נטוש פה, אבל אולי לא *ממש*.