May 28 2011
זוהר ותהילה? לא תודה!
רגעי התהילה שלי הם מעטים. כשהייתי בת 7 כתבתי שיר שפורסם בעיתון המקומי "עט עפרה". בגיל 12 עליתי לאוויר בערוץ הילדים כששאלתי את עמוס שוב והמומחה לחשבון איך מחברים בין שברים. בגיל 19 חדשות עשר עשו אייטם על ערבמה וקבלתי 27 שניות של תהילה.
לאחרונה חברה טובה שלי הזמינה אותי להשתתף בסרטון ויראלי לרשת האינטרט בנושא אמצעי מניעה חדש, ואני קפצתי על ההזדמנות להכנס שוב לעולם הזוהר, האינטרנטי אומנם, ולספר לכולם על זה.לרגל האירוע התכנסנו אני ועוד כמה בחורות מהממות באולפן אינטימי במזרח תל אביב, שם קבלה אותנו מאפרת חביבה שמרחה את פני בתהילה וקסם.
כשהגיע תורי להכנס לאולפן לצילומים, לאחר שהתכוננתי יום וליל על הטקסטים הקצרים שנדרשתי להכין, פחד הבמה המפתיע שלי, חרדת המצלמה והמבוכה הכללית גרמו לי לשכוח הכל. שכחתי את הטקסטים, שכחתי מה אני אמורה להגיד, שכחתי את השם שלי. זה מצחיק, כי נושא הסרטון היה "מה אני צריכה לזכור?". התוצאה כפי שתראו עוד רגע היתה הרבה "אההה" ו-"הממממ" מלווים במבט פעור ומטופש.
ברחתי מהאולפן כל עוד נפשי בי, והבנתי שהאנונימיות טובה ונעימה לי, ועלי לדבוק בה, ולהשתדל להשאר להבא מאחורי הקלעים.
No responses yet