הבלוג של רות

בלוג הוא לא דבר חדש עבורי, כמעט מהרגע הראשון ששמעתי את צליל ההתחברות לרשת, עוד בזמן הdial-up הטוב והישן, היה לי בלוג. בהתחלה כמובן הוא בא בצורת מונולוגים משתפכים באתר "במה חדשה", המשיך למספר בלוגים אנונימיים ב"ישראבלוג", ומשם לחבר יקר שאירח אותי בשרת הנהדר שלו corky.net.

הבלוג האחרון שהיה לי היה בלוג הפסקת עישון. זה היה בסביבות ב2005 והפסקתי לעשן לעשרה חודשים בערך. למרות שאני תמיד מקפידה לומר שנה, זה נשמע הרבה יותר משמעותי. חזרתי לעשן בגלל מלחמת לבנון השנייה ומאז אין לי בלוג. (אגב, מאז הפסקתי עוד כמה פעמים וחזרתי אבל עכשיו אני כבר בלי סיגריות שלושה וחצי חודשים ומאושרת, מומלץ בחום.)

בשלוש השנים האחרונות הסתדרתי לא רע בלי בלוג. למדתי לאהוב לדבר אל בני אדם מן המציאות הפיזית וחלקם אף הסכימו להקשיב לי. לא רק זאת, תרגילי הכתיבה והעבודות הרבות שקיבלתי באוניברסיטה מלאו היטב את הצורך שלי לתקתק על המקלדת במרץ ופרץ יצירתיות. ימי כגרפומנית וירטואלית נראו רחוקים מתמיד.

עד היום. עוד חודש ושבוע אני מסיימת את הלימודים שלי באוניברסיטה, למעט מבחנים, עבודות, סמינריון ופיצ'ר אחד, הרומן שלי עם בנין מקסיקו באוניברסיטת תל אביב עומד להגיע לקיצו.

העניין הוא שאני למדתי כתיבה. יותר נכון למדתי במגמת תסריטאות בחוג לקולנוע, ואחרי שלוש שנים מייגעות שאת רובן ביליתי בהכחשה טוטאלית של הסיכויים שלי לעבוד במקצוע בהמשך, הגעתי לשלב הקריטי שבו אני צריכה להחליט, עכשיו או לעולם לא. כבר הודעתי למקום עבודה הנוכחי שלי שאני עוזבת. אני עם תמיכה טכנית סיימתי, הכסף יותר לא יגיע אלי בעזרת היכולת שלי להסביר למשתמש היכן נמצא כפתור ההפעלה על המחשב שלו. מעכשיו אני הולכת להתפרנס אך ורק מכתיבה. או עריכה. או ניקוי משרדים בבניין הפקה. לפחות לכך אני מקווה בהתחשב בציפיות השכר שלי.

אז השלב הראשון מבחינתי הוא לכתוב, לכתוב איפה שאפשר, מה שאומר בעיקר – לכתוב בלוג.

זהו צעד בלתי נמנע, אך לא בהכרח בלתי רצוי, ימים יגידו. (נראה אם אגיע לפוסט מספר 2).

עד אז, כל טוב לכולנו ושבת שלום.

רות ס(וף).

Tags: הפסקת עישון, כתיבה, לימודים, רות, רות סגל