May 27 2009
וואפל טעים אבל מלחיץ
הייתי אתמול בערב עם חבר שלי במסעדת הוואפל הבלגי שהגיעה אלינו מירושלים עד לנחלת יצחק בתל אביב המכונה "החגיגה של באבט". לא הייתי מעולם בגרסא הירושלמית ולכן לא הגעתי עם ציפיות כלשהן.
בהתחלה הלכנו קצת לאיבוד באיזור, ואני חשבתי שכל מה שספרו לי על הוואפל האגדי הזה עומד להשאר בגדר אגדה בלבד. אך לבסוף מצאנו את המקום וגם היתה לנו חניה ממש מתחת לחלון הגדול של המסעדה. אני תמיד בעד מקומות חניה קרובים. המקום ממש ממש קטנטן, בגודל של דירת חדר מחולקת בתל אביב. כשהגענו בסביבות 23:00 היה יחסית מלא, והחלטנו להתיישב על הבר.
בדרך כלל מקומות קטנים נותנים תחושה של אינטימיות אבל במקרה הזה מצאנו את עצמנו בלב שיחה שלא ממש עניינה אותנו ולא הצלחנו כלל להנות מהפרטיות אחד של השניה, התרחקנו כרבע מטר מהבר אל אחד השולחנות אבל עדין לא הצלחנו להימלט מהפקודות של הבעלים בכבודה ובעצמה על העובדת היחידה שלה באותו הערב. ביחד עם המוזיקה הצרפתית האווירה במקום היתה מעט מלחיצה.
את הוואפל שהזמנו הכינו ממש לנגד עיננו, מה שהנעים את החוויה. דבר ראשון בקשתי לטעום את הקרם ערמונים ששמעתי עליו ממכרי שהיו אוהדי המסעדה הירושלמית המקורית. זה היה נחמד אבל לא ראיתי איך הקרם יכול להשתלב על הוואפל והלכתי על הבחירה הבנאלית והלא כל כך מוצלחת של חצי שוקולד וחצי קרם קפה. הקרם קפה היה חביב, השוקולד היה טעים, אבל נזל ובמקום להנות מהוואפל, אכלתי אותו מהר לפני שאלכלך את כל בגדיי. חבר שלי דווקא הזמין שילוב יותר נחמד שלי חצי רסק תפוחים על מצע שמנת וחצי ריבת חלב. אם אהיה שם שוב אני בוודאי אלך על השילוב המוצלח הזה.
את הוואפל עצמו לא הגישו בצלחת עם סכין ומזלג אלא על גבי קרטון קטן. אני פחות אוהבת ללכלך את הידיים כשאני אוכלת אבל הרעיון עצמו חמוד ולא מזיק, העיקר שהיו מפיות.
בנוסף אני הזמנתי גם שוקו חם קטן, שהיה מאוד טעים אבל כבר יותר מדי מתוק אפילו לאוהדת שוקולד כמוני ואפילו לא הצלחתי לסיים חצי כוס.
בקיצור היה טעים ומלחיץ. אם מתחשק לכם משהו מתוק ולא מחייב באיזור של עזריאלי אני ממליצה על החגיגה של באבט.
רות ס(וף).
No responses yet