הבלוג של רות

נתחיל את הפוסט בברכה –

——————————

בזה הפוסט לא תבוא עין רעה

בזה הפרסום לא תבוא קללה

שום שום מלח מים טפו טפו טפו

לכו מכאן שדים, אנרגיות רעות קארמה וכו'

(אמן)

נראה שבעוד עשרה שבועות בערך (לא כולל הריון עודף) אני הולכת להפוך לדמות מאוד מאוד משמעותית עבור מישהי בעולם הזה ואני כבר מתחילה להרגיש את כובד האחריות שבמשימה הזו. להיות אימא של מישהי. אני חושבת שזה אחד מהאתגרים המפחידים ביותר שאי פעם הייתי צריכה לעמוד בהם. טעות אחת קטנה ואכלתי אותה.

נראה שבעוד עשרה שבועות אני אצטרך להתחיל להרביץ אותה באחריות. החיים של ישות נוספת על כדור הארץ תהיה תלויה ביכולת שלי לתפקד כאמא טובה. ואני לא מדברת רק על לדאוג שהיא תהיה שבעה תמיד, שתישן מספיק שעות ושתהיה בריאה ושלמה. אני צריכה להיות זו שתדאג, תמיד, בכל רגע נתון שהיא תהיה מאושרת. אני אצטרך להוות דוגמא. אני אצטרך להיות בן אדם טוב יותר בשבילה. ואני לא בטוחה איך אני אצליח לעשות את זה.

איך אני אצליח ללמד אותה דברים שאני, עד היום, לא יודעת איך לעשות? למשל, איך אני אלמד אותה להיות חברותית ונחמדה? איך אני אלמד אותה לתפוס בטחון? איך אני אלמד אותה לאהוב את הזולת ולא לפחד מבני אדם ומהטבע האנושי? איך עושים את זה בכלל? מפחידה אותי המחשבה שאני אאלץ לשים סוף לכל התירוצים שלי ולהשתנות בשבילה. אני מפחדת שזה קצת מאוחר מדי בשבילי. בואו נודה בזה, אני די חרא בכל הנוגע ליחסי אנוש. זה לא שאני אהפוך להיות חברה של כל האמהות בגן. והיא גם לא תראה את אימא שלה מחליפה טיפים ורכילות חמה עם השכנה. איך אני לא אעביר את הפגם הזה אליה?

ומי ילמד אותה למשל להיות בת? אני נחרדת מהמובן ה"ורוד" של המילה, ובכל זאת אני לא רוצה שהיא תגדל כמוני להיות כל כך יוצאת דופן בין הבנות. האם אני דנה אותה להיות חריגה רק בגלל שאני לא יכולה לשאת בראשי את המחשבה על זה שהיא תיקח על עצמה תפקיד בחלוקה הלא הוגנת של הגברים והנשים בעולם? אם לא אצבע את החדר שלה בצבעים סגלגלים, אקנה לה ברבי ואלמד אותה איך להתנהל בתנועות קטנות עם מניירות נשיות, האם היא לא תהיה מאושרת? ואם בכל זאת הכי חשוב זה האושר שלה, איך אני אתחיל? הרי אני בעצמי לא ממש יודעת איך להיות בת.

האמת היא שזה לא משנה לי, שתהיה בת, שתהיה בן, שתעריץ את אייל גולן, שתתחתן לי עם ערבי, שתצא מהארון, מצידי גם שתהיה אוהדת בית"ר. אני רק רוצה שתהיה מאושרת, ובריאה ושלמה. ושתאהב אותי. שלא תתבייש בי, שלא תחשוב עלי רעות.

את כל השאר אני אשאיר כבר לאבא שלה, לסבתות, למערכת החינוך, למבנה האישיות שלה ולתקשורת.