הבלוג של רות

לפני יותר מדי שנים, בסביבות גיל 12, אמא שלי קיבלה מאחת חברותיה במתנה צנצנת שהכילה סבון גוף ורוד בריח לבנדר. כמתבגרת פצפונת שחייבת להתנסות בכל תכשיר אפשרי בחדר האמבטיה של אמא הרשיתי לעצמי לפתוח את צנצנת הסבון. תחבתי את אפי פנימה אל צנצנת הקסם והרחתי, הרחתי והרחתי במשך קרוב לחמש עשרה דקות שלמות בלי יכולת להפסיק. למזלי הרב בשלב מסוים אבי נזקק להכנס לחדר האמבטיה ולא נותרה לי ברירה אלא לעזוב את הריח הממכר ולהתגנב החוצה. לדעתי זו הייתה חווית ההתמכרות הראשונה שלי, בערך ארבע שנים לפני הסיגריות. כי ברגע שאבי יצא מחדר האמבט שבתי פנימה לרחרח. בימים שלאחר מכן הייתי מתגנבת לאמבטיה בבוקר, לפני בית הספר, מורחת מעט סבון על פרק כף היד וכל הדרך ללימודים הייתי מרחרחת את כף ידי עד שהריח היה נעלם.

לאחר מספר שבועות נגמרה צנצנת הסבון ונגמלתי מריח הלבנדר. לפחות עד הבוקר שקבלתי לידי ערכת מתנה מ"סבון של פעם" ערכה המכילה סבון גוף וקרם ידיים בריח פטצ'ולי – לבנדר – וניל. וסבון ידיים באריזה קטנה וחביבה. מכיוון שכותבת מילים אלו אינה יודעת דחיית סיפוקים מהי, עוד בדרכי הביתה עם ערכת המתנה מיהרתי לפתוח בזהירות את צנצנת סבון הגוף והסנפתי את הריחות. לקח לי שנייה בדיוק להיזכר בסבון הוורוד של אמא ובהתמכרות הנעימה. מיהרתי הביתה והפעם במקום רק לרחרח נכנסתי למקלחת להתנסות.

ההתרשמות שלי מהערכה כולה היא חיובית, אומנם הצנצנת הגיעה עם משאבה שמשום מה לא התאימה לגודלה של המיכל ויותר מדי סבון נשפך החוצה כשמזגתי את הסבון על ידי, אך הריח כמובן מפצה על הכל. קרם הידיים נעים, גם הוא בריח פטצ'ולי-לבנדר-וניל, והוא ארוז בשפופרת כסופה מרשימה שלא אתבייש להוציא מהתיק באמצע פגישת עבודה.

אומנם היום אני כבר כמעט אישה, ויש שיגידו כבר מזמן אישה, ואני לא צריכה עוד להתגנב לחדרי האמבט של המבוגרים כדי להתענג על ריחות ממכרים, אך ריח הלבנדר, ובקבוקים ורודים תמיד יזכירו לי התרגשות נוערים מעורבבת עם תחושת אשמה ותשוקה ממכרת.