Dec 30 2009
מארחת ומרחרחת
כן כן, מיכל גרוסברג הידועה כ"אוהבת להיות מעל" קפצה לבלוג להחזיר לי את התחתונים ועל הדרך כתבה גם פוסט…
יא אללה!!!
אני מתארחת בבלוג של רות ושום דבר פה לא ורוד. אני לא יודעת איך אני אוכל לחיות עם זה. רות בחייך, כשאת שמה את הפוסט אצלך בבלוג, תעשי לי אותיות ורודות חמודות כאלה שאני ארגיש טוב עם עצמי. סבבה? סבבה.
אז רגע. מי אני בכלל? אה! אני מיכל, גרוסברג מיכל, מהבלוג של מיכל, זאת שאוהבת להיות מעל, יאדה יאדה יאדה. רות ואני? חברות הכי טובות. סוגרות עוד מעט עשור. יא אללה, רות, עשור!
בהמשך לפוסטים הקודמים בבלוגים של רות ושלי בו נתבקשנו ע"י קוטקס להחליף כשרונות אחת עם השניה. מאחר ששתינו כל כך חכמות ויפות ומוכשרות התקשינו למצוא כשרונות להחליף זו עם זו, אך על דאגה! אם שתינו כאלה חכמות, יפות, מוכשרות, מוצלחות ומושלמות (עוד סופרלטיבים תמיד יתקבלו בברכה) מן הסתם בסוף מצאנו אילו כשרונות עלינו להחליף.
אז אחרי שהוכרז שזה לחלוטין לא החודש שלי (הייתי חולה בשתי שפעות, בקעה לי שן בינה, נפגעתי בתאונת דרכים שמנעה מהפוסט הזה לעלות מוקדם יותר ובעיקר לא מצאתי מישהו להתכרבל איתו בלילות החורף הקרים), הצלחנו למצוא את השעות הבודדות בהן החלפנו את כשרונותינו. אחרי שצילמנו, פיתחנו, הדפסנו, הסרחנו מכימיקלים והודנו שוב ושוב לאלוהי הדיגיטל שככה לא עובדים יותר, רות התפנתה להקדיש לי שעה כדי למרק קצת את ידיעתי בפוטושופ (למרק, כן! כמו שממרקים מראה! עבדנו על תמונה שלי, ואני אוהבת להסתכל על עצמי. עצמי זה כיף.)
את התוצאה אפשר לראות בבלוג שלי, שהוא מלא בכל טוב והרבה מאד ורוד. לא שכאן לא טוב, פשוט לא ורוד פה מספיק בשבילי.
לצערי כעת עוד אין תוצאות מצילומי שחור הלבן בידיי, אך רות הממזרה כתבה בפוסט שמתארח אצלי שלא הסכמתי להצטלם בעירום. שקר וכזב! פשוט לא הראיתי לה את הפריים הזה! זה הכל!
בעת תמונותינו ימצאו סורק סביר, מבטיחה שכולכם תזכו לראות את התוצאות, אם כי לא תזכו לראות אותי בעירום. וואו. אפילו אני קצת מתבאסת על זה.
מיכל גרוסברג, בת 24 מתל-אביב, סטודנטית לקולנוע במנשר ומקלידה את הביטוי "היום לא נזהרתי ונשארו לי פסי בוץ בתחתונים" מהר משתוכלו להבין או לבטא אותו. תבקרו בבלוג שלי.
לפוסט האורח הקליקו כאן.
2 responses so far
איזה חמודות אתן
e=mc^2
And all the rest is by the way