הבלוג של רות

היום יום שלישי והשעה היא שלוש ושבע דקות בצהריים.
אז זהו, מחר הטיסה ויש לי מלא דברים לעשות שלא עשיתי.
למשל אני צריכה לקנות תיק נוסף בשביל כל השופינג.
ואני צריכה כרית לצוואר כדי שאני אוכל להרדם בטיסה.
אני גם צריכה לקנות אוכל לטיסה כדי לא להתקע שוב עם האוכל המגעיל שיש במטוס.
אני צריכה לארוז הכל אבל אני לא יכולה לעשות את זה עד שלא יהיה לי עוד תיק.
בעע
הסתכלתי מהחלון וראיתי ששוב מתחיל לרדת שלג.
הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו זה שהטיסה שלי תאחר או משהו בגלל המזג אויר.
לא מתאים לי, אני רוצה הביתה.
אני רוצה הביתה לא כי לא כיף לי כאן, להפך, אני ניהנת מכל רגע. אני גם יודעת שכשאני אחזור אני אצטרך להתחיל למצוא עבודה ולנסות להרשם לאונברסיטאות, ובכלל להתמודד עם מצבי הכלכלי העגום שהתעלמתי ממנו ב3 שבועות האחרונים. אני גם צריכה לבדוק אם בטלו לי את הדוח של ה500 שקל שקבלתי שלא בצדק מעריית תל אביב הרבה זמן לפני הטיסה. מאוד לא נעים.
אבל אני רוצה הביתה כי אני מאוד מתגעגעת. אני כל הזמן חושבת כמה אני רחוקה מהארץ, וכמה אני רחוקה מהמשפחה שלי ומהחברים שלי. נכון שאני כל הזמן נמצאת בצ'אט אבל זה לא אותו דבר.
אני אפילו מתגעגעת למיטה שלי, ודי נמאס לי שהשמש כאן זורחת רק ב7 וחצי בבוקר ושוקעת כבר בחמש. זה מאוד מדכא. אני רוצה לצאת החוצה בלי צורך בשתי שכבות + מעיל + כובע + צעיף + כפפות. מאוד מייגע.
מצד שני בארץ אין מצב שאני אצליח לראות ביום אחד שני פרקים של פיצ'ורמה, שלושה של פמלי גיא ועוד שניים של סימפסון.
אני מקווה למצוא בארץ קירות טיפוס, אם יש בארץ מכוני טיפוס כמו שיש כאן באיזור המרכז אני עושה שם מנוי על בליינד. אבל רק אם זה שווה ולא מדובר בקיר אחד עלוב של בקושי 6 מטר.
אני כבר לא יכולה לחכות להגיע לארץ ולתת את המתנות שקניתי. אני מקווה שאף אחד לא יתאכזב.
אני גם רוצה להשוויץ בבגדים היפים והחדשים שלי 🙂
זהו. אני אמורה ללכת היום עם אח שלי ואשתו לקניון גדול מאוד שמורכב מארבעה קניונים קטנים. בערב אנחנו הולכים לאיזו ארוחת סושי חגיגית.
מחר אני אקום מוקדם ןאני מקווה שעד אז אני אמצא תיק, אחרת תהיה בעיה.
אני מתגעגעת לכולכם וכבר לא יכולה לחכות לראות אתכם.
אני בטח אעדכן את הבלוג עדכון אחרון של קנדה מחר בבוקר. (לפי שעון קנדה). ואם יהיה לי זמן אני אחפש גם אינטרנט קפה בשדה התעופה של טורונטו.
נשיקות לכולם.