הבלוג של רות

לילה אחרון, כמעט כל המזוודה ארוזה, נשאר לי רק להכניס סוודר ומכנס שמתייבשים כרגע במייבש ומחר לארוז את כל כלי האיפור, התמיסת עדשות, סבון הפנים וכו'.
אה ויש לי גלרית תמונות שכרגע ריקה, אבל בלי עין רעה אני אוכל להעלות תמונות לגלריה מקנדה.
(הודות לדוד, הגבר שבגברים, שמלווה לי את מצלמתו).
נראה לי שאני אלך לישון היום מוקדם ואני אקום מחר בבוקר ממש ממש מוקדם, ככה אני אהיה עיפה בטיסה ואשרוד אותה כמו שצריך.
אני מניחה שאני אפרסם מחר עוד פוסט אחרון לפני הטיסה, אבל מתחשק לי להתחיל לסכם עכשיו.
סיכום טרום טיסה
אני מאוד מתרגשת.
לא רואים את זה עלי, עאלק לא רואים את זה עלי.
פתחתי פאקין בלוג שלם וגלריה בשביל טיסה של 3 שבועות.
האמת היא שכשאני חושבת על זה, מעולם לא הייתי תקופה כלכך ארוכה מחוץ לבית, אפילו לא בצבא.
ומעולם לא לכזה מרחק. קנדה, משהו כמו 10 שעות הבדל.
16 שעות טיסה.
אלוהים, יש לי פיק ברכיים.
איך לא חשבתי על זה שייש לי פחד גבהים?
איך לא חשבתי על זה שאני פאקינג ילדה של אמא ותוך יומיים אני ארצה הביתה?
אני לא מתחרטת, אין מצב.
אולי אני לא מאמינה שאני באמת טסה.
אלוהים ילדה בת 21 שמעולם לא היתה יותר משבוע שלם מחוץ לבית.
אני אתגעגע לכולם.
אני רואה את עצמי חוזרת לדירה של אח שלי וישר נכנס לבלוגרים האהובים עלי לראות מה קורה אצלהם בבית.
רק שלושה שבועות, יהיה שמח שם בקנדה.
יהיה טוב:)